פסק-דין בתיק ע"פ 1108/13

השופט ח' מלצר:

רקע

1.            לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד"רע' מודריק) מתאריך 15.01.2013 ב-ת"פ 24113-10-11, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, או עבירת אלימות מסוג פשע), ושנתיים פסילת רישיון נהיגה בפועל.

2.            על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 10.10.2011 נהג המערער, יליד שנת 1992, ברכב בנתיבי איילון, כשלצידו נוסעת, בעת שלא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף. באותן נסיבות, סימן השוטר דרור צברן (להלן: צברן) למערער לעצור את רכבו. בתגובה לכך, עצר המערער את רכבו, אך משהתקרב צברן לרכב, החל המערער שוב בנסיעה, חמק ממקום האירוע, ואילץ את צברן לזוז ממסלול הנסיעה כדי לחמוק מפגיעה. בהמשך, כך על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, רדף השוטר מתן בר-מנשה (להלן: בר-מנשה) אחרי רכב המערער, באמצעות אופנוע משטרתי. במהלך המרדף חצה המערער צמתים ב-"אור אדום", גרם לרכבים אחרים לסטות ממסלולם, עלה על אי-תנועה, ואף נסע בכיוון הנגדי לתנועה.

לאחר שנחסמה נסיעתו של המערער בשל עומס תנועה, התקרב בר-מנשה אל רכבו של המערער, שלף את נשקו ודרש מהמערער לעצור, והמערער עשה כן. בר-מנשה הכניס את פלג גופו העליון לתוך הרכב דרך החלון, במטרה לדומם את מנוע הרכב. או אז החל המערער בנסיעה, תוך שהוא גורר את בר-מנשה כחצי מטר, עד שבר-מנשה נפל ארצה.

נוכח הנטען בכתב האישום המתוקן, הואשם המערער בעבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונהיגה ללא רישיון (עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]).

3.            בתאריך 15.05.2012 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, לפיו כתב האישום שהוגש נגד המערער יתוקן (כך שנוסחו יהיה כמפורט בפיסקה 2 שלעיל), ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

עוד באותו יום הודה המערער בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו. נוכח גילו הצעיר יחסית של המערער החליט בית המשפט המחוזי הנכבד על הכנת תסקיר בעניינו מטעם שירות המבחן.

4.            בתאריך 15.01.2013, לאחר שהוגש בפניו שני תסקירים מטעם שירות המבחן, ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש, גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער.

בפתח גזר הדין סקר בית המשפט המחוזי את תסקירי שירות המבחן. בסופו של התסקיר המשלים, ציין שירות המבחן כדלקמן:

"דניאל [המערער - ח"מ] ניצל באופן משמעותי את ההזדמנות השיקומית שקיבל עם מעצרו בתיק הנוכחי ולנוכח שיתוף הפעולה המתמשך שמפגין וההתקדמות שחלה בהתייחסותו ובהכרתו [את] הכשל שבהתנהגותו, כמו גם ההרתעה הגבוהה שנלווית להליכים שננקטו כנגדו, אנו ממליצים על ענישה שתאפשר המשך העבודה הטיפולית. אנו ממליצים איפוא על העמדתו בצו מבחן בן שנה והטלת מאסר בדרך של עבודות שירות".

לאחר מכן, בחן בית המשפט המחוזי הנכבד את עבירת סיכון חיי האדם בנתיב תחבורה שבה הורשע המערער, וציין כי היא בבחינת "עבירה חמורה מאוד", אשר פגעה בשני ערכים חברתיים מוגנים: הגנה על שלומם וגופם של הבריות, והציות להוראות גורמי אכיפת החוק. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי: "ההתנהלות המסכנת חיי אדם נמשכה לאורך כברת דרך וזמן לא מבוטלים. אין זו החלטה מוטעית ופזיזה בת רגע אלא צרוף של מספר החלטות, הולכות ומחמירות שנמשכו לאורך זמן". בית המשפט המחוזי הנכבד אף נתן דעתו לחרטת המערער, לכך שלמרבה המזל לא נפגע איש באירוע מושא כתב האישום המתוקן, ולגילו הצעיר, יחסית, של המערער.

לאחר ששיקלל את מכלול הנסיבות אשר פורטו לעיל, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:

"לפי עניות דעתי מתחם הענישה בנסיבות של הפרת חוק מוגבלת כמתואר למעלה מכאן נע בין שנת מאסר ל-3 שנות מאסר בפועל... אני נכון 'למשוך' את העונש אל הרף התחתון במתחם שציינתי".

בסוף גזר הדין, השית בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים אשר נזכרו בפיסקה 1 שלעיל.

טענות הצדדים

5.            טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שלא הסתפק בעונש מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. המערער איננו חולק על כך שעונשו הולם את מתחם הענישה המקובל, אך לשיטתו, נוכח גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי, והמלצת שירות המבחן בעניינו - יש מקום להעדיף את האינטרס השיקומי על פני עקרון הגמול. לביסוס טענותיו, הפנה אותנו בא-כח המערער למספר פסקי דין בגדרם התבררו, לטענתו, נסיבות דומות, ואשר בהם נמנעו בתי המשפט מהשתת עונש מאסר מאחורי סורג הבריח.

6.            באת-כח המשיבה מצידה טוענת כי כל הנסיבות לקולא שאותן ציין המערער - כבר הובאו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר השית על המערער עונש קל, יחסית, בהתחשב בחומרת העבירות שאותן ביצע. באת-כח המשיבה אף היא תמכה את טיעוניה בפסק דין בו הושתו 4 שנות מאסר בפועל על נאשם שהורשע בעבירה דומה. לפיכך, כך לשיטת באת-כח המשיבה, אין מקום להתערבותנו בגזר הדין.

דיון והכרעה